פסק-דין בתיק ע"פ 3249/12

השופט ח' מלצר:

רקע

1.            לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' נועם) מתאריך 12.09.2012 ב-ת"פ 55056-09-11, בגדרו נגזרו על המערער, אשר הודה במיוחס לו בכתב האישום, העונשים הבאים: 4 שנות מאסר בפועל, ו-12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר (כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירה מסוג פשע הקבועה בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים)).

2.            על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 05.09.2011 טס המערער מישראל, דרך אמסטרדם, ללימה בירת פרו, ושם קיבל מאדם שזהותו איננה ידועה למשיבה 100 מארזים שהכילו סם מסוכן מסוג קוקאין (להלן: קוקאין). על פי הנטען בכתב האישום, המערער בלע את המארזים, ושב לארץ בטיסה דרך אמסטרדם. במהלך הטיסה פלט המערער מגופו 25 מארזים, והכניסם לשקית. בתאריך 13.09.2011 נחת המערער בישראל, ועוכב לבדיקה על ידי המשטרה. במהלך הבדיקה, נתפסו בכליו של המערער 25 המארזים, אשר הכילו קוקאין. בהמשך, כך על פי המתואר בכתב האישום, נעצר המערער והובא לבית החולים "ביקור חולים" בירושלים. במהלך מעצרו ואישפוזו פלט המערער מגופו 73 מארזים נוספים, שהכילו גם הם קוקאין. סך הכל נתפסו אצל המערער 879.24 גרם קוקאין. תמורת הבאת הקוקאין לישראל היה המערער אמור לקבל משולחיו סכום של כ-5,000-4,500 דולר.

נוכח הנטען בכתב האישום, הואשם המערער בייבוא סם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13, בשילוב עם סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים.

3.            בתאריך 13.12.2011 השיב המערער לאישום, והודה בכל עובדות כתב האישום, וזאת שלא במסגרת הסדר טיעון בינו לבין המשיבה. נוכח הודאתו, הרשיע בית המשפט המחוזי הנכבד את המערער בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. בהסכמת הצדדים, הורה בית המשפט המחוזי הנכבד כי יערך תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של המערער, ותסקיר זה הוגש בתאריך 06.02.2012.

4.            בתאריך 12.03.2012, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, גזר בית המשפט המחוזי הנכבד את דינו של המערער.

בפתח גזר הדין, סקר בית המשפט המחוזי הנכבד בהרחבה את תסקיר שירות המבחן, ובו פירוט של נסיבות חייו הלא פשוטות של המערער, שלא נפרטן כאן מחמת צנעת הפרט. עוד נאמר בתסקיר כי לחובתו של המערער גם הרשעות קודמות, אך האחרונה שבהן משנת 1994, ומאז עבר תהליך שיקום ממושך, וניהל אורח חיים יציב עד לאירועים, מושא כתב האישום הנוכחי.

עוד מתואר כי המערער החל לפני כ-16 שנים תהליך הדרגתי של חזרה בתשובה, אשר בעקבותיו החליטו הוא ורעייתו לעבור מאילת לירושלים. יחד עם זאת, וכאשר משפחתו היתה בעיצומו של תהליך המעבר האמור, התברר למערער כי לא יוכל להקלט לעבודה בעיריית ירושלים, כפי שציפה, ולכן המשיך לעבוד באילת במשך כשנה נוספת, בעוד משפחתו התגוררה בירושלים. במהלך שנה זו, כך טען המערער בפני קצינת המבחן, הוא פיתח מצוקה נפשית, אשר היא שהובילה אותו, בסופו של דבר, לביצוע העבירה שבה הורשע. את מסקנותיו בנוגע למצבו הנפשי של המערער ביסס שירות המבחן על מספר חוות דעת פסיכיאטריות שהוגשו בפניו - שתיים מהן מטעם ההגנה, ואחת מטעם הפסיכיאטר המחוזי.

בסופו של התסקיר, התרשם שירות המבחן כי המערער הינו בעל מודעות חלקית לבעיית ההתמכרות ממנה הוא סובל, וכי המוטיבציה שלו לטיפול גמילה הינה נמוכה. נוכח זאת, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו של המערער, והמליץ כי בשיקולי הענישה ילקחו בחשבון: מצבו הנפשי, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, וכן תהליך השיקום אותו עבר החל משנת 1994, המצביע על יכולתו לערוך שינויים בחייו לאורך זמן.

לאחר מכן, התייחס בית המשפט המחוזי הנכבד בהרחבה לחומרת העבירה שביצע המערער, תוך שהוא מפנה לפסקי דין שונים של בית משפט זה, וציין כי ההלכה היא שיש לנקוט בגישה עונשית מחמירה כלפי כל החוליות ב-"שרשרת" יבוא הסם והפצתו, וכי: "משנה חומרה יש לנקוט בענישה בגין עבירות של ייבוא או סחר בסמים 'קשים', כמו סם הקוקאין, הנדון בענייננו".

בהמשך גזר הדין, ציין בית המשפט המחוזי הנכבד כי לצד החומרה הרבה שבמעשיו של המערער, יש להתחשב בנסיבות שונות לקולא: הודאתו של המערער, נסיבותיו האישיות הקשות, ומצבו הנפשי הבעייתי.

בסופו של גזר הדין, ולאחר ששיקלל את מכלול הנסיבות וטענות הצדדים, גזר בית המשפט המחוזי הנכבד על המערער את העונשים, אשר נזכרו בפיסקה 1 שלעיל.

טענות הצדדים

5.            טענתו המרכזית של המערער היא כי שגה בית המשפט המחוזי הנכבד בכך שלא נתן די משקל לנסיבות שונות לקולא, ולכן גזר עליו עונש חמור יתר על המידה. בהקשר זה התמקד המערער בשתי טענות מרכזיות:

ראשית, כי מצבו הנפשי הקשה, כפי שעולה מחוות הדעת הפסיכיאטריות שאותן הגיש לבית המשפט המחוזי הנכבד, מצדיק הקלה בעונשו. לטענת המערער, עובר לביצוע העבירה על ידו הוא סבל ממצב פסיכוטי חריף, וממצוקה נפשית קשה (אף שזו לא הגיעה כדי שלילת אחריות פלילית) - ולמעשה שולחיו ניצלו את מצוקתו הנפשית ו-"גייסו" אותו לצורך משימת ייבוא הסם לישראל.

שנית, כי בעת ענישתו של המערער יש ליתן משקל רב יחסית לשיקול השיקום, וזאת נוכח עברו ויכולתו המוכחת להשתקם. עוד טוען המערער ביחס לשיקול השיקום כי גם התנהלותו בתקופה שחלפה מיום מעצרו ועד היום מעידה על רצונו ועל יכולתו להשתקם פעם נוספת. בהקשר זה הפנה המערער לתסקיר המשלים מטעם שירות המבחן, אשר הוכן לקראת הדיון בערעור, ממנו עולה, לשיטתו, כי השתלבותו במסגרות השונות בבית הכלא היתה חיובית, כי אין לחובתו עבירות משמעת, וכי הוא אפילו שולב בסבב חופשות. המערער אף הפנה לפסק הדין ב-ע"פ 2347/07 פחימה נ' מדינת ישראל (23.01.2008) (להלן: עניין פחימה), שם נקבע כי הליך שיקום מוצלח אותו עבר הנאשם במהלך תקופת מאסרו עד להכרעה בערעורו - מצדיק הקלה מסוימת בעונשו.

כן גורס המערער כי עיון בגזרי דין של נאשמים בעבירות דומות מעלה כי לא היתה הצדקה להשית על המערער עונש כה חמור, לשיטתו. המערער אף הגיש לעיוננו אסופת פסקי דין לביסוס טענתו זו, בהם הושתו על נאשמים עונשים קלים יותר מזה שהושת עליו.

6.            בא-כח המשיבה טען מצידו כי אין עילה להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד. לדבריו, מצבו הנפשי הנטען של המערער, לפיו הוא סבל ממצב פסיכוטי חריף - שנוי במחלוקת, כפי שעולה, בין היתר, מהתרשמות שירות המבחן מחוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי (נציין, כי חוות דעת זו לא הוגשה לעיוננו, בעקבות התנגדות המערער). עוד טען בא-כח המשיבה כי מתסקירי שירות המבחן לא ברור האם אכן ישנה התקדמות משמעותית בהליך שיקומו של המערער, וזאת, בין היתר, לנוכח התרשמותו של שירות המבחן ביחס לחוסר מודעותו החלקית של המערער למצבו.